בחלק ממדינות העולם, ניטור איכות האוויר במכוני כושר, במסעדות ובמקומות עבודה, הפך לאמצעי לניטור סכנת ההידבקות בנגיף הקורונה. מדידת ריכוז פחמן דו-חמצני (CO2) בחללים שכאלה, הפכה לשמש כמדד לרמת האוורור של החלל ולרמת הסכנה בו. רמות גבוהות יותר של CO2 מצביעות על כך שהאוויר שאנשים נושפים מצטבר בחלל הסגור ואוויר זה יכול להכיל גם וירוסים. ביפן הריכוזים הנמדדים אפילו מפורסמים על מסכים באזורים ציבוריים שונים כשירות לציבור.
יתכן שלמהלכים מסוג זה יש ערך לא רק בהגנה מפני מגפת הקורונה. מחקרים מסוימים מראים שחשיפה ל- CO2 קשורה לירידה בכישורי קבלת החלטות ולירידה בחדות מנטלית בקרב עובדי משרד ותלמידים. בנוסף, ריכוזי CO2 יכולים לשמש מדד לסיכון להידבק בנגיפים אחרים כגון שפעת.
סכנות באיכות אוויר פנים ירודה נובעות לא רק מנגיפים ומפחמן דו-חמצני, מקורן גם בחשיפה לתרכובות אורגניות נדיפות (VOCs) וחומר חלקיקי (PM) הנפלטים בבישול מזון וממוצרים בשימוש ביתי.
לכן, החשיבות של איכות אוויר הפנים אינה נעצרת רק בהתגוננות מפני מגפת הקורונה. היא קשורה בשמירה על הבריאות, הנוחות והפרודוקטיביות של כל מי שחולקים את החלל.
