מחקר חדש וראשוני מצביע על כך שחשיפה לכימיקלים משבשי המערכת האנדוקרינית (EDCs) מגדילה את הסיכוי לחלות במחלת צליאק בקרב אנשים צעירים. מחלת הצליאק היא מחלה אוטואימונית הנובעת מרגישות לחלבון הגלוטן המצוי בדגנים כגון חיטה, שעורה ושיפון. הכימיקלים שנמדדו במסגרת המחקר הם מעכבי בעריה על בסיס ברום (PBDEs) הנמצאים במוצרי טקסטיל וריהוט, כימיקלים ממשפחת הפרפלואורואלקיליים ופוליפלואורואלקיליים (PFAS) הנמצאים, למשל, בכלי בישול בעלי ציפוי לא דביק ו-DDE, תוצר פירוק של חומר ההדברה הידוע DDT . החוקרים מדדו את ריכוזי הכימיקלים בדגימות דם של 30 ילדים ומבוגרים צעירים, בגילאים 3 עד 21, שאובחנו לאחרונה כחולי צליאק. המחקר כלל גם קבוצת ביקורת של 60 צעירים נוספים שלא חלו במחלת צליאק, אך דומים בגיל, מגדר וגזע, ל-30 הנבדקים הראשונים מהם נלקחו בדיקות דם. נמצא שילדים וצעירים עם רמות גבוהות של DDE בדם, הם בעלי סיכוי כפול לפתח את מחלת הצליאק. בנוסף נמצא כי בקרב משתתפות המחקר, רמות גבוהות של PFAS בדם היו קשורות לסיכון גדול פי חמש עד תשע לחלות בצליאק. בקרב המשתתפים במחקר, נמצא כי הם בסיכון כפול לחלות בצליאק כאשר רמות גבוהות של PBDEs נמצאו בדם שלהם. זה המחקר הראשון שבדק ומצא קשר בין מחלת הצליאק לגורמים סביבתיים. יחד עם זאת, עדויות קודמות הצביעו על כך שכימיקלים אלה יכולים להפריע למערכת החיסון ולייצר תגובות אוטואימוניות כמו אלו הנראות במחלות כמו צליאק. לכתבה המלאה>
