טריקלוזן הוא כימיקל בעל פעילות אנטי-בקטריאלית. בתחילת דרכו, בשנות ה- 70 של המאה הקודמת, השימוש העיקרי בטריקלוזן היה שמור למחלקות הכירורגיות בבתי חולים, אך עד סוף שנות ה-90 אפשר כבר היה למצוא כמעט בכל בית חומרי ניקוי וסבונים המכילים טריקלוזן ומשווקים כ"אנטיבקטריאליים". השימוש בחומר היה כל כך נפוץ שהוא הופיע בבדיקות השתן של אנשים בכל רחבי העולם. צחצחנו איתו שיניים, שטפנו איתו ידיים וניקינו איתו את הבית.
הבעיה בשימוש הנרחב בטריקלוזן היא שטרם הכנסת הכימיקל למאות מוצרים שבשימוש יומיומי לא נבדקו ההשפעות הבריאותיות של חשיפה לחומר זה. רק לפני כעשור החלו רשויות אמריקניות וארגוני בריאות לתהות כיצד משפיעה עלינו החשיפה לטריקלוזן? והאם הוא בכלל נחוץ?
מנהל המזון והתרופות האמריקני דרש מחברות העושות שימוש בכימיקל לבדוק את הסוגיה ולהוכיח כי שימוש בטריקלוזן יעיל יותר משימוש בסבון פשוט ומים. במקום זאת, החליטו החברות פשוט לוותר על השימוש בטריקלוזן. בשנים האחרונות, אחת אחרי השנייה הכריזו חברות כגון ג'ונסון וג'ונסון, קולגייט-פאלמוליב ואחרות על הפסקת השימוש בטריקלוזן בכל מוצריהן.
במקביל, ממשיכות להצטבר ראיות ממחקרים בתחום המצביעות על הנזקים שטריקלוזן גורם לתאי העור, לתאי מערכת החיסון ובתהליכי התפתחות נוירולוגיים וקוגניטיביים בשלבי ההיריון השונים.
