עופרת היא אחד המזהמים שעלה לכותרות השנה, לאחר שהתגלתה במי השתייה של בתי ספר רבים בארצות הברית. ומה המצב בישראל?
בישראל אין אף גורם שמחויב לערוך בדיקות עופרת ומתכות אחרות בברזים של מוסדות ציבור בכלל ומוסדות חינוך בפרט. ילדים מבלים חלק ניכר מזמנם במסגרות החינוך והם רגישים במיוחד להשפעות המסוכנות של עופרת, שכן גופם סופג יותר עופרת מאשר מבוגרים ומוחם ומערכת העצבים שלהם מתעצבים בשנים הללו בקצב מהיר. עבור ילדים, אפילו רמות נמוכות של עופרת בדם עלולות לגרום לבעיות התנהגות ובעיות למידה, בעיות ריכוז, ירידה במנת המשכל, היפראקטיביות, בעיות גדילה, בעיות שמיעה ואנמיה. למרות זאת, לרשויות אין כמעט מידע לגבי איכות המים ששותים הילדים ולרמת חשיפתם לעופרת. על פי תקנות מי השתייה, כל צרכן, ובכלל זה גם מוסדות החינוך, יכול לזמן את ספק המים שיבצע בדיקת מתכות, אותה הצרכן צריך לממן מכיסו, אולם המודעות לאפשרות זו בקרב הצרכנים נמוכה מאוד.
