בריאות וסביבה בישראל | 2014

- 59 - פרק 01 החשיפה לקרינה בלתי מייננת מתרחשת בכל מקום. מקורות הקרינה הבלתי מייננת הם אור נראה, לייזר, קרינה תת אדומה, קרינה בטווח תדרי הרדיו ממתקני תקשורת אלחוטית - טלפונים ניידים, רשתות סלולריות ומתקני שידור לרדיו ולטלוויזיה - וקרינה בתדרים נמוכים מאוד שמקורם במתקני חשמל. מחקרים מלמדים כי חשיפה לקרינה בלתי מייננת קשורה לתוצאי בריאות שליליים. לדוגמה, חשיפה לגלי רדיו יכולה לגרום לחימום מקומי של רקמות. טרם הוכח שיש תוצאים אחרים למעט חימום, אולם היום נעשים מחקרים רבים בנושא זה. מחקר אפידמיולוגי מלמד שחשיפה לשדות מגנטיים בקרבת מתקני חשמל ברמה של 3-4 מיליגאוס מעלה את הסיכון של ילדים לחלות בלוקמיה. מדיניות ורגולציה חוק הקרינה הבלתי מייננת (6002) נכנס לתוקף ב 7002, ומטרתו להגן על הציבור ועל הסביבה מפני השפעות החשיפה לקרינה בלתי מייננת לפי עקרון הזהירות המונעת. התקנים הנוגעים לקרינה בלתי מייננת אושרו ב 9002. החוק והתקנים העוסקים בקרינה בלתי מייננת ממקורות מלאכותיים מסדירים את רישוי העיסוק במקורות קרינה בלתי מייננת ואת רמת המומחיות הנדרשת מאדם המבקש לעבוד בתחום. התקנות מחייבות לנטר את רמת הקרינה הבלתי מייננת ולפרסם את המידע בציבור. קרינה בתחום תדרי הרדיו החוק מחייב את המשרד להגנת הסביבה לפרסם טבלה הקובעת את רמות החשיפה המרביות המותרות לקרינה בתחום תדרי הרדיו. המשרד אכן פרסם טבלה כזאת, המבוססת על המלצות ארגון הבריאות העולמי ), בדבר ערכי הסף הבריאותי לקרינה בלתי מייננת, ערכים שמתחתם לא World Health Organization - WHO ( ידוע על השפעות בריאותיות שליליות הנובעות מהשפעות תרמיות (חימום רקמות מקומי). ערכי הסף הבריאותיים נוגעים לחשיפה אקוטית (קצרת טווח) בלבד. הסף הסביבתי, הנוגע לחשיפה רצופה וארוכת טווח, מתבסס על הסף קרינה בלתי מייננת קרינה בלתי מייננת

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==