הערכת חשיפה לחלקיקים באוויר

תאור המחקר

נתוני לווין מרחיבים את כיסוי השטח הנסרק ובכך את יכולתנו להעריך את רמת חשיפת האדם לזיהום אוויר, לחלקיקים בקוטר קטן מ- 2.5 מיקרון המזיקים לבריאותו. במחקר זה הערכנו את הקשר בין כמות האירוסולים באטמוספרה (הנמדד באמצעות עובי אופטי AOD) לבין מדידות חלקיקים בקוטר 2.5 מיקרון (PM2.5) אשר נמדדו ב-26 תחנות ניטור בצפון-מזרח ארה"ב בשנת 2003. השתמשנו בנתוני לווין Geostationary Operational Environmental Satellite ברזולוציה של 4 ק"מ הפעיל משנות ה- 80' ובכך הינו בעל ערך עליון ברצף הנתונים למחקרים אפידמיולוגיים. במחקר זה יישמנו שיטת כיול בין שני הפרמטרים אשר משתנה כל יום, ובכך אנו מפקחים על השוני שבין AOD לבין PM2.5. ערכי PM2.5 אשר ניבו באמצעות המודל הינם בקורלציה גבוהה עם מדידות שטח (R2=0.89). על בסיס תוצאות המודל, הצגנו את דגם המרחבי של מקורות זיהום באזור ניו-אינגלנד.

במחקר נוסף, אנו מציגים לראשונה את הדגם המרחבי של זיהום אוויר אשר הופק מהדמית לווין MODIS (Moderate Resolution Imaging Spectroradiometer), מחישוב של עובי אופטי של אירוסולים (AOD) ברזולוציה גבוהה של אחד קילומטר. תחנות ניטור המודדות חלקיקים קטנים מקוטר של 2.5 מיקרון שימשו לאימות בין מדידות לווין למדידות שטח, וכמו כן לכיול בין השניים. אזור המחקר הוא עיר בוסטון והסביבה שבמדינת מסצ'וסטס, ארה"ב. נמצא כי ריכוזים גבוהים יותר נמדדו בקרבה לכבישים ראשיים בתוך העיר ובסביבתה. כמו כן, אותרו מקורות זיהום מקומיים כמו תחנת כוח בעיר סלם הידוע כמקור לזיהום אוויר. יתר מזו, שונות מרחבית ברמת זיהום אוויר בסביבה אורבאנית משתנה כפונקציה של רזולוציה מרחבית של לווין: ככל שגבוהה יותר, כך רמת פירוט ופענוח בניטור מקורות זיהום עולה.

מנחה: פרופ' פטרוס קוטרקיס.